המגבלות של להיות נואם דגול

2 טיפים מההצלחות והכישלונות של יוסי שריד

יוסי שריד נפטר אתמול.

ולמרות שהייתי כמה שנים במפלגה שלו, אני לא רוצה לדבר על הפוליטיקה שלו.  

אני רוצה לדבר על הרטוריקה שלו.  כי יוסי שריד היה נואם דגול, מהסוג שכבר כמעט ואין (עמוס עוז?)
אבל יוסי שריד הוא הדגמה - וגם איתות אזהרה לחברים השמאלנים שלי -
שכושר נאום וניסוח לא יוצרים כושר שכנוע בכוחות עצמם.

אני רוצה לספר על שני הצדדים שלו, ולתת לכם טיפ על דיבור מול קהל.
את יוסי שריד פגשתי בפעם האחרונה* לפני 12 שנים, כשהוא בא לתמוך בקמפיין שניהלתי בחיפה,
אלו היו הימים האחרונים שלי במרצ, ואפשר להגיד שהפגישה איתו גרמה לי לפרוש מהמפלגה סופית. 

ליוויתי אותו  כל יום הבחירות: בטכניון, באוניברסיטה (בתמונה למעלה, מאת עילאי הנדין) במושבה הגרמנית,

ובכל מקום שהוא דיבר הוא היה נהדר.  מקורי, שנון, משעשע, חכם וצודק.
אבל בכל פעם יצאתי משם באותה תחושה מוזרה של 'אז מה עכשיו'?

כי יוסי שריד תמיד דיבר על מה מישהו אחר צריך לעשות.  
הממשלה צריכה להפסיק לבנות התנחלויות, או החרדים צריכים להתחיל ללמד מתמטיקה.

הוא אף פעם לא דיבר על מה אתם,  הקהל, צריכים לעשות.
לא היה שום 'תביאו איתכם חבר לקלפי' או 'תתפקדו', 'תלו שלט מהסלון' או 'תתנדבו לעזור'.  כלום.
וההרגשה הזו, שחזרה מאז כל פעם ששמעתי אותו,
גרמה לי לאבד את האמון ביכולת שלו לנצח בחירות
וביכולת שלו לגרום לדברים לקרות.

והיום, כשאני צריך ללמד אנשים איך לנאום ולשכנע - 
אני משתמש ביוסי שריד כדוגמה כואבת למישהו שהיה לו את כל המתנות בתחום הרטוריקה
וגם היה אדם חרוץ, חכם, ישר, עם נוכחות דרמטית וכריזמה טבעית
אבל לא ידע איך (ואולי גם לא מספיק רצה) להפוך אותן לשכנוע ולפעולה תכל'ס בשטח.
והנה שני טיפים שיעזרו לכם לשכנע - בין אם אתם ימנים או שמאלנים,
או סתם צריכים להעביר ישיבת צוות מחר.

*הפעם הראשונה שפגשתי את יוסי שריד היתה ב-93 כשחזרתי שבת מקוצרת לטירונות

וגיליתי את השר לאיכות הסביבה מלווה את הבן שלו (ישי) שגם חזר לבסיס שבת מקוצרת.

הטיפ המקצועי: אל תרדו מהבמה בלי לבקש מהקהל משהו.

ברמה הכי בסיסית: אם לא תבקשו לא תקבלו.

בין אם אתם בישיבת צוות ורוצים לשנות משמרות

או שאתם נואמים בכיכר מול אלפי תומכים - תגידו לאנשים מה אתם מבקשים מהם.

זה חשוב ברמה הטכנית: לגרום לקהל להבין מה הציפיות שלכם.

אבל זה גם חשוב גם כדי לנהל לטובתכם את הרגשות שלהם.  

אם הקהל שוכנע שאתם צודקים אבל לא ברור לו מה אתם מצפים ממנו,

אז תישאר תחושת החמצה או ריקנות.  מין התלהבות שאין לה לאן ללכת.

לדוגמה: בתרגיל המסכם בקורסים שלי תלמידים תמיד בודקים את היעילות של עצמם 

בעזרת מבחן 'שקף הקריאה לפעולה' בסוף המצגת (או הנאום או ההדרכה) שלהם.

 

הטיפ המקצועני: אל תעלו לבמה לפני שהחלטתם מה תבקשו בסוף

למי שבאמת רציני בכוונות שלו להשתפר כמשכנע ונואם,

 כדאי להתחיל לתכנן נאום בתכנון המשפט האחרון:  מה את/ה רוצה להשיג מהופעה שלך?

כי ברגע שהתחלת לדבר בידיעה ברורה מה המטרה שאליה כיוונת,

המסר שלך יהיה ממוקד יותר, וכל הנאום יוביל אות, ואת הקהל שלך, אל היעד.

ההחלטה כזו גם חוסכת המון זמן בתיקונים והגהות בסוף, למשל במצגות.

לדוגמה, כל פעם שאני מעביר סמינר אירגוני (למשל לרשות ניירות ערך בשבוע הבא)

אני עובד עם המשתתפים בהתחלה על הקריאה לפעולה, ורק אח"כ על בניית ראשי הפרקים.

 

ולמה אני מספר לכם את זה?  כי אתם צריכים לשכנע בעצמכם!

כי אם הגעתם לקרוא עד לכאן, זה סימן שהנושא של שכנוע חשוב לכם.

מספיק כדי לקרוא ניוזלטר עד הסוף במטרה להשיג עוד קצת יכולות בתחום.

ואתם צודקים.  אתם באמת צריכים את היכולת הזו.

כל אחד צריך אותה.  היא מאפשרת לנו להשיג הרבה יותר בחיים.

 הצטרפו עכשיו לרשימת התפוצה שלנו

 

אז אל תסתפקו בניוזלטר הזה.  

בואו ללמוד כמו שצריך:

עם חומר מקיף, עם ליווי אישי מאיתנו, והכי חשוב-

עם תירגול מעשי שמביא תוצאות.

אז יאללה. די לחכות. הנה הקריאה לפעולה שלי:

רוצים להתחיל לשכנע?  התקשרו עכשיו ל-077-8200201

 

 

 

 

 

 

סדנאות למתקדמים

קורסי דיבור מול קהל למתחילים

למידע נוסף והרשמה