כשלימדתי דיבור מול קהל בקורס הדיפלומטים של משרד החוץ, והסברתי להם על הומור מול קהל, אחד מהם זרק לי משפט מאד יפה "בחדר עם 100 איש תמיד יימצא מישהו שייעלב". ההבדל בין שימוש בהומור מול קהל לעומת שימוש בהומור בפורום
מצומצם הוא קודם כל הצורך להישמר ולא לפגוע ברגשותיהם של מספר גדול של
אנשים, שחלקם אולי לא מבינים מספיק טוב את השפה או את הדקויות, ושהתפיסה
שלהם לגבי מה ראוי שונה משלך. 

למעשה, הומור בנאום הוא תרופה חזקה ומסוכנת - הוא יכול לעשות נפלאות אבל גם לגרום נזק נורא.  בצד החיובי הומור יכול להמיס התנגדויות, לחבר אנשים ואף לשחרר את הנואם מפחד קהל. מנגד, בדיחה לא מוצלחת יכולה להעליב את הקהל להשפיל את הנואם, או פשוט להיתקל בחומת שתיקה צוננת.

כללים לשימוש בהומור מול קהל

אתה נואם ולא סטנד-אפיסט
המטרה של סטנד-אפיסט היא להצחיק, והמטרה של נואם היא להעביר מסר. בין אם זה נאום כדי שכנע, שיעור כדי ללמד או מצגת כדי למכור, חשוב לשים את המטרה בראש ורק אז לבחון האם ההומור משרת את המטרה הזו.  אם הוא לא, יש לוותר על הבדיחה ולא משנה כמה היא מצחיקה.  אם לא מוותרים על הבדיחה משדרים בכך מסר לקהל שהצחוק חשוב לך מהנאום, במילים אחרות, שאתה סטנד-אפיסט ולא נואם.

לא מסיימים נאום בבדיחה
הזמן המתאים ביותר להומור הוא הפתיחה.  זה השלב שבו יצירת קשר חיובי (ראפור') חשובה במיוחד והומור הוא דרך נהדרת לרושם חיובי וליצירת קשר עם הקהל.  זמן נוסף שמתאים להומור הוא במהלך נאום ממושך באופן ששובר רצף ארוך ונותן לקהל מנוחה וריענון.  לעומת זאת חשוב לא להשתמש בהומור בסיכום מפני שזה ייפגע בכל הנעה לפעולה שניסיתם להשיג.

לא להכריז מראש ולא לבנות ציפיה
אם אין לכם הרבה נסיון בהומור מול קהל (וגם אם יש) כדאי להימנע מהקדמות והכנות לבדיחה מהסוג של "אני רוצה לספר לכם בדיחה ששמעתי" וגם לא לסמן בטון הדיבור או בשפת הגוף שקטע מצחיק מתקרב.  הסיבה לכך היא שיש משהו פחות טבעי, ולכן פחות מצחיק, במאמץ מודע לשעשע.  במקרה הטוב הבדיחה תעמוד בציפיות, והקהל ייהנה, אבל ייתכן גם שהבדיחה תהיה רק קצת מצחיקה ואז ההכנה ובניית המתח ייגרמו לה להיראות פחות טובה מכפי שהתיימרתם.  בנוסף, תמיד קיים הסיכוי שהבדיחה תיכשל ובמקרה כזה אם תשתמשו בהומור מבלי להודיע מראש ניתן יהיה להתרחק מההומור בלי שנגרם נזק.  לכן כאשר מדובר בבדיחה שאתם מספרים עדיף להציג אותה 'שמעתי סיפור פעם', ואם זה משפט חוכמה כדאי להגיד אותו בטון נון-שלאנטי ולתת לקהל לצחוק.

תנו לקהל לצחוק עד הסוף
אין חוויית דיבור-מול-קהל יותר מספקת מאשר בדיחה שהצליחה, אבל דוברים לא מנוסים יהרגו את הבדיחה בכך שהם ימשיכו את הנאום מיד אחרי, וזו טעות!  אם הקהל צוחק חשוב לתת לו להמשיך את הצחוק ולא להפסיק אותו באמצע על ידי המשך הנאום או בדיחת המשך.  זה כמובן מאד קשה, כי המשמעות היא לעמוד ולשתוק וזה מביך, אבל תתאפקו, תנו לצחוק להתגלגל ורק כשאתם רואים שהקהל מתחיל להירגע תמשיכו.  אמנים אמיתיים בדיבור מול קהל יידעו להמשיך  בדיוק כשהקהל כמעט -אבל לא לגמרי- סיים לצחוק.

איך לפתח הומור

לאורך 10 שנים של הוראת דיבור מול קהל לא הצלחתי ללמד אנשים להיות מצחיקים, וגם לא שמעתי על מישהו שהצליח, אבל ישנם כמה טיפים שיכולים לעזור לאנשים שיש להם קצת הומור במסגרת קטנה להבליט אותו (או לפחות את השנינות) כשעומדים מול קהל.

משפטים מוכנים
כל מי שעוסק באופן שוטף בדיבור מול קהל צריך להכיר כמה משפטים פשוטים כדי להוציא אותו מצרות.  זה אולי נשמע לא ספונטני לעשות מחקר מקדים על הומור, אבל ישנן תקלות שהן כל כך שכיחות שההשקעה בלהכין 'יציאה' טובה כדי להתמודד איתן משתלמת מאד. כמו כן חשוב לדעת שחוץ מאשר סטנד-אפיסטים מקצועיים שחייבים להיות מקוריים (אם הם גונבים בדיחות הם יכולים להיתבע), רוב הנואמים משתמשים בבדיחות די ישנות וממחזרים אותם כל פעם מול קהל אחר.

את המשפטים האלה כדאי לשנן היטב כדי שהם יהיו זמינים תחת לחץ (אין דבר יותר מתסכל מאשר לחשוב על משפט המחץ רק אחרי הנאום), וכדי שהם יישמעו טבעיים עד כמה שאפשר.

• תקלת הגברה: 'המיקרופון הזה הוא כמו אישתי. הוא לא נותן לי לדבר'
• תקלה כללית: 'עשיתי פעם קורס דיבור מול קהל. את זה לימדו אותנו לא לעשות'
• חדר חם מדי: 'פיוו... לא הזעתי ככה מאז שהגשתי את הדו"חות למס הכנסה'
• תגובה למחמאה:  'וואו תודה. אני יכול לקבל את זה בכתב כדי להראות לחמותי?'

הומור עצמי  - לחסרי טאקט
לאנשים שאין להם ניסיון בהומור מול קהל ושיודעים שיש להם בעיית טאקט כדאי להתחיל עם הומור עצמי. להומור עצמי יש סיכון של הבכה עצמית - לספר בדיחה שתגרום לכם להיראות רע, אבל היתרונות הגדולים שלו מפצים על כך - הוא מקרין אנושיות וכך משיג אמפטיה, הוא עובד גם אם הוא לא מאד מצחיק, והכי חשוב שאף אחד בקהל לא נעלב ממנו.

הייתרון בהומור עצמי זה שהוא מסוגל להשיג סלחנות מהקהל להרבה מאד בעיות שבאופן נורמלי הורגות את הקשב.  לדוגמה אם דובר צריך לדבר על נושא משעמם, או מרגיש שהסגנון שלו קצת משעמם, הוא יכול להתחיל בהתנצלות מהסוג של 'אני מקווה שכולכם לקחתם קפה כי עד סוף הנאום שלי אתם תצטרכו אותו', ואם הדובר יודע שיש לו בעיה שהוא מדבר מהר אז אפשר לצחוק גם על זה שהוא תמיד חלם להיות שדרן ספורט, אבל דחו אותו הוא מדבר מהר מדי בשביל הכדורגל הישראלי.

הומור עצמי ופחד קהל
הומור עצמי הוא כלי מצויין להורדת פחד קהל, בגלל שהוא עוזר בהנמכת ציפיות.  כאשר הדובר מתחיל בלהודות שהקהל מפחיד אותו הוא מסיר מעליו חשש גדול שמלווה רבים הסובלים מפחד קהל - הפחד שייראו את הפחד.  מרגע שהנושא יצא החוצה כבר אין מה להסתיר וזה יותר קל.  כמו כן כאשר מתלוצצים על הפחד קהל מרגישים יותר בנוח איתו (זו הסיבה שהומור שחור הוא כלי התמודדות עם טראומות). בסדנאות פחד במה שאני עושה, אני מעודד משתתפים לצחוק על עצמם ועל הפחד, וזה תמיד עובד.

הירשם עכשיו לקורס נואמים