צנזורה על פורנוגרפיה - מתוך דיון ציבורי על סקס וציבוריות
|
הציבור מוזמן להשתתף ב'הייד פארק' במסגרת מועדון הדיבייט בנושא:
סקס והציבריות - מה מותר לעשות איפה? יום ב' , 6 ביולי 2009 בבית הספר לדיבור מול קהל
פורנוגרפיה והצנזורה על פורנוגרפיה הם נושאים קשים מאד לטיפול משפט, כיוון שקשה מאד להגדיר היכן בדיוק מתחילה פורנוגרפיה, ואיפה היא נגמרת. מתנגדי הצנזורה מרבים להצביע על פסל 'דוד' של מיכלאנג'לו או על תוכניות ההדרכה המינית של ד"ר רות ווסטהיימר כדוגמאות למיניות גלויה שאינה פורנוגרפית. על שום כך מרבים להשתמש בהגדרה הלא משפטנית אך מאד משכנעת של השופט העליון האמריקאי וונדל הולמס (לא קרוב של שחקן הפורנו ג'ון הולמס, אגב) שהסביר את ההבחנה"I recognize it when I see it". לאור זאת, ישנן שלוש סיבות עיקריות לצנזורה של פורנוגרפיה - היא פוגעת בדימוי האישה, היא מעוותת את תפיסת המין, והיא גורמת אי נוחות לאנשים שנחשפים אליה שלא מרצונם. פגיעה בדימוי האישהעל אף שעולם הפורנו הוא אחד מתחומי התעסוקה הבודדים שבהם נשים משתכרות יותר מאשר גברים, ועל אף ששחקניות פורנו רבות הן עשירות מופלגות וחלקן אף הבעלים של חברות ההפקה בהן הן מופיעות (ע"ע ג'נה ג'יימסון) הרי שהייצוג של נשים כאובייקט מיני נטו פוגע במאבק לשנות את התפיסה הציבורית של נשים ואת מעמדן. כמו כן, בייצוגים פורנוגרפיים רבים נשים מושפלות או עוברות סוגים שונים של התעללות מינית כחלק מהשואו. בנוסף, קיימים דיווחים רבים על שחקניות פורנו בתחילת דרכן שמנוצלות מינית בידי גברים בתעשיה. לדוגמה לינדה לאבליייס, השחקנית הראשית בסרט 'גרון עמוק' טענה כי הותקפה מינית במהלך הסרט. חשוב לציין בהקשר זה כי ישנם דיווחים רבים לא פחות על שחקניות ברשית דרכן בעולם הטלוויזיה והקולונע הלא-פורנוגרפי שמוטרדות ומנוצלות באותו אופן. עיוות של תפיסת המין (בעיקר אצל ילדים)
|
מועדון הדיון הציבורי
|

