המבנה הוא אחת המיומנויות החשובות ביותר שבאמצעותן ניתן לשלוט בדיון. למרבה הצער הוא נראה לדוברים מתחילים גם כאחת המיומנויות המלאכותיות ביותר. למרות זאת, מבנה הנאום אינו רק דרישה שרירותית. הוא מסייע לקהל, מסייע לדיון ומסייע לך.

לחלק הראשון של השיעור- על חשיבות המבנה ,
לחלק האחרון של השיעור - מבנה נאום לדוגמה ·

גם הדיבייט נחלק לשלושה חלקים האמירה שתבנית הנאום הטובה ביותר היא לומר את מה שאתה רוצה לומר, לומר זאת ואז לומר את מה שאמרת, היא קלישאה במידת מה. לאחר שאתה אומר זאת שלוש פעמים, אנשים זוכרים בדרך כלל את דבריך.

בבירור, כמות הזמן המוקדשת לכל אחד משלושה חלקים אלו משתנה בין דובר לדובר- דובר ההצעה הראשון יקדיש כמות זמן בלתי פרופורציונאלית לעריכת הנימוק בעוד שדובר האופוזיציה האחרון יקדיש אותה כמות זמן לסיכום הנימוק. למרות זאת, תמיד עוקבים אחר אותה תבנית בסיסית. זהו חלק חשוב מההתפתחות, הצבת עצמך בהקשר הדיון.

בתחילת נאומך, אתה מסביר מה אתה הולך לעשות. זהה את הנקודות המועילות שאתה הולך להציג או להגן ובאילו נקודות ניגוד אתה הולך לטפל. אתה מספק מפת דרך של מה שאמור לבוא, כך שקל יותר לעקוב. לאחר מכן, עליך גם לקיים את הבטחותיך. עצב את נאומך דרך הנקודות שהזכרת, צעד אחר צעד.

כאשר אתה מגיע לכל נקודה, ציין היכן אתה. כאשר הגעת לסוף, הזכר לכולם את הבטחותיך ואת העובדה שמילאת כל אחת מהן. טכניקה זו נקראת "אבני דרך." (Sign Posting) משתמשים בה על מנת לחזק את טיעוניך, ולהפוך אותם לברורים במידת האפשר. כמו כן יש לה תפקיד שנמצא מעבר לנאומך. אם אתה יכול לתייג את טיעוניך באמצעות תיאורים די מהירים, ניתן להוסיף להם תיאורים אחרים במהלך הדיון.

קחו כדוגמא את הדיון שעוסק בהמתת החסד · אילו נקודות לבחור.

אלו מאיתנו שקראו בתיכון את "זן ואמנות אחזקת האופנוע" זוכרים כי רוברט פירסיג טוען שניתן להסביר כל תצפית במספר הסברים שהוא פרופורציונלי למשך הזמן שמוקדש למחשבה, ולכן מספר זה הוא בעיקרון אינסופי. גם בדיבייט ניתן הרי למנות אינספור נימוקים ודוגמאות בעד ונגד כל הצעה, ולכן דיבייטינג איכותי אינו בשאלה כמה נימוקים הבאת, אלא האם הצלחת לבנות קו טיעונים משכנע, ולהוכיח שאתה מבחין בין עיקר וטפל. המספר אולי נשמע שרירותי להחריד, אבל נהוג לומר ששלושה טיעונים מרכזיים לכל קבוצה הוא המספר האידיאלי.

לדעתי הסיבה לכך היא קוצר השגתם של השופטים והקהל שיתקשו לעקוב אחר יותר מכך. בנוסף, כאשר עומדות לרשות קבוצתך 14 דקות ברוטו, ומתוכן יוקדשו לפחות ארבע דקות (2 לכל דובר) לפתיחה וסיכום, ועוד כארבע דקות להשבה על שאלות, נותרו בסך הכל 6 דקות לבניין טיעונים. קשה לומר ששתי דקות לטיעון הן הרבה זמן. במצב זה נסיון להכניס ארבעה או חמישה טיעונים מרכזיים יימנע בהכרח פירוט מעמיק של הטיעונים. כדאי גם להימנע מלתת שני טיעונים בלבד, שכן במידה והקבוצה היריבה הצליחה מסיבה כלשהי לערער באופן יסודי את אחד הטיעונים הללו, הדבר משאיר את כל הקבוצה תלויה בנימוק יחיד, כמובן שקיים מספר בלתי סופי של "נקודות" שונות שמסביבן אתה יכול לבנות את טיעונך. חלק בולטות באופן רב יותר מאשר רוב הנקודות והן הוזכרו מקודם: ההיבט "החברתי, הפוליטי והכלכלי" נמצא בסכנה של הפיכתו לקלישאה. שלישיה מסוימת זו מפגינה גם את אחד הכישלונות העיקריים שנובע מההתעקשות על שלוש הנקודות. בדיונים רבים יכול להיות קשה מאוד להפריד בין נקודות אלו, בייחוד בין הקבוצה הפוליטית והחברתית. לפיכך הנואמים יכולים לחזור על עצמם תחת מסווה הנקודה "החדשה." וודא תמיד שכל אחת מנקודותיך היא ברורה ועקבית. הסתכל עליהן בזהירות. אם שתי נקודות הן למעשה אותו הדבר, הפוך אותן לנקודה אחת: אם יותר מדי נכלל בתוך כותרת, אתה יכול להפוך זאת לשתי נקודות. שלוש נוטה להיות מספר טוב, אך אם באמת יש לך שתי נקודות, או ארבע או חמש נקודות השתמש בהן. כמו כן, אל תיתן למבנה הכולל שלך לדחוק אותך למחשבה שאין מבנה בעל שיעור קטן יותר. משמעות קיום שלוש הנקודות אינה שיש לך רק שלושה טיעונים. בדיון, "בית זה יבטל את החוב של העולם השלישי", המבנה שלך יכול להיות מורכב משלושה חלקים שהם הביטול ייטיב עם העולם השלישי במיוחד, עם העולם הראשון במיוחד ועם העולם באופן כללי. בתוך כותרות אלו קיימים מספר טיעונים שונים. הוא יסייע לעולם השלישי, לדוגמא, במספר דרכים: הוא יותיר לו מספיק כסף עבור ההתפתחות המבנית הפנימית, הוא ישבור את ההסתמכות על המזומנים ויהפוך אותו לגמיש ולתחרותי יותר והוא יציב תקדים בפני הבנקים של העולם הראשון שמלווה "הלוואות רעות" למדינות הפטורות מעונש. אילו אינם אותם טיעונים ולא צריך להתייחס אליהם בדרך זו. זכור: המבנה נמצא על מנת לסייע לך. אל תרגיש מאולץ על ידו- השתמש בו ליתרונך לצורך הבהרת הטיעונים גם לעצמך וגם לקהל ולצורך סיפוק סוג מפת הדרכים שמאפשרת לנאומך לשאת את הדיון למקום חדש כלשהו.·