קריאות ביניים הן אלמנט רב השפעה בנאומים בכלל, ובדיבייטינג בפרט. היכולת להציג קריאות ביניים אפקטיביות יכול לסייע לקבוצתך רבות, ובמקביל להחליש את יריביך. מאותה סיבה עצמה חשוב מאוד לדעת להתמודד כראוי עם קריאות ביניים אותן אתה מקבל כנואם.

כל דובר רשאי להציג שאלות לדוברי הצד הנגדי במהלך נאומם, במסגרת הזמן שמוקצב לכך (בד"כ אחרי הדקה הראשונה ולפני הדקה האחרונה). אף כי נהוג לדבר בעברית על "שאלות" או 'קריאות ביניים', הרי החוקים, וגם המושג האנגלי מתייחס ל"נקודות מידע" (points of information), והכוונה היא שזכותך לא רק לשאול שאלות, כי אם גם להציג עובדות ותפיסות הרלוונטיות לדיבייט. החוקים לגבי אורך מותר לנקודת-מידע משתנים ממועדון למועדון, ומתחרות לתחרות. מקובל לדבר על כ10-15 שניות, או לפי חוקת אליפות העולם "זמן סביר לשואל להשמיע את דברו".

כדי להציע נקודת מידע על הדובר לקום ולהרים את ידו. בתרבויות מסויימות, בעיקר אנגליות, נהוג להניח יד אחת על הראש ולהפנות את השניה לעבר הדובר (על שום הפאות אותן לבשו הדוברים בעבר, והיו צריכים לאחוז בקומם לבל יפלו…). בד"כ נהוג להכריז בקול "שאלה בבקשה" או "בעניין זה …" , ובאנגלית “Point of Information, Sir…” , “On this matter of____…” אך גם גירסאות אחרות. רצוי להימנע מלקום בהססנות ולשאול בפחד כפי שדוברים מתחילים רבים עושים- סמכותיות חשובה בשאילת שאלות ממש כמו בנאום עצמו.

כך או אחרת, השליטה המלאה לגבי משך וכמות נקודות-המידע נמצאת תמיד בידיו של הנואם. זו זכותו המלאה להחליט אם לקבל או לדחות הצעה לשאלה, מקובל לצפות מנואם לקבל לפחות שתי שאלות בנאומו, ונואמים טובים אינם מקבלים יותר מכך. זכותו המלאה של הנואם להושיב את השואל אם הוא מאריך לכדי "מיני-נאום" או מנסה להעלות מספר שאלות ביחד. לשואל אסור באיסור חמור להתחיל לריב עם הנואם על זכותך להשלים את השאלה- השליטה בזמן היא כולה שלו. לכל היותר ניתן להתבונן בשופטים במבט נעלב בציפיה שיבינו את הרמז…

שאילת שאלות היא אחת החובות החלות על כל הדוברים מכל הקבוצות. השופטים רואים בהצעת שאלות (גם אם לא קיבלת זכות דיבור) סימן למעורבות בדיבייט ולכך שיש לך מה לתרום לדיון. בנוסף, שאלות מבטיחות כי לא תיעלם מעיני השופטים והדבר חיוני למשל לראש הממשלה להבטיח שלא ישכח ב49 הדקות שאחרי נאומו, או לאופוזיציה השניה הרוצה להיכנס למשחק כבר במחצית הראשונה.

דרישת המינימום בתחרויות מכל משתתף היא להציע לפחות שתי הצעות-מידע לכל דובר מן הצד היריב. ניתן (אך לא כדאי) להסתפק באחת, אם היא התקבלה והיתה טובה. ניתן גם לשאול יותר, אך חשוב לא להגזים, ולהתאים לדובר היריב. אם היריב נואם בסגנון Power-Debating, כלומר, מהר חזק עם המון עובדות, אזי מותר לקום כל דקה ובתגובה לכל עובדה/טיעון שנדמה כי ניתן לתקוף אותו. לעומת זאת, לדובר עדין יותר, ובעיקר לדוברת, מומלץ להימנע מלהציע יותר מאשר 3-4 נקודות.

מומלץ מאד לדוברים (במיוחד למתחילים או לדוברים בשפה זרה), לרשום לעצמם את השאלה לפני שהם קמים. תכופות הבלבול וההפתעה יגרמו לך לשכוח את שורת המחץ ולהחמיץ הזדמנות.

2. איך להציע נקודות-מידע, ואיך לא - למתקדמים

ישנם כמה סוגים של שימוש בנקודות מידע כדי להשיג כמה סוגים של מטרות. המטרות העיקריות הן:

א. להכין את הנאום שלך: אם יש לך קו טיעונים המתייחס לדברי יריבך, תוכל לחזק את טיעוניך אם יש באפשרותך להוציא מדובר הצד הנגדי אמירה המשרתת אותך. לדוגמא, בדיבייט מאליפות העולם בסידני שעסק בהגבלות על הגירה, הוצגה שאלה לדובר קנדי שתמך בהחמרת ההגבלות "האם אתה עצמך או שותפך לקבוצה אינדיאנים-אמריקאים?". התשובה היתה שלילית (שניהם היו יהודים…) וסייעה לתקוף את טיעוניהם כצביעות של מהגרים לשעבר הרוצים למנוע מאחרים את הזכויות שהוענקו להם עצמם.

ב. לבלבל את הדובר היריב: תכופות ניתן להוציא יריבים לא מנוסים משיווי משקלם באמצעות שאלה שמחייבת אותם לצאת מקו המחשבה שלהם. בהקשר זה ניתן להמליץ על שאלה בדקה השניה לגבי נושא עליו אמר הדובר כי יתייחס אליו בסוף וכך לחייב אותו לערבב את סדר הדברים שתיכנן, ניתן גם לשאול אותו על דברים שאמר שותפו, או שאמור לומר שותפו. חשוב לומר כי על פי רוב רק דיבייטורים בלתי מנוסים מתבלבלים משאלות כאלה אולם היוצאים מן הכלל רבים מספיק ולכן יש המנסים זאת. בדוגמא אחת שתיזכר לדיראון עולם, מתוך גמר אליפות ישראל של 1999, בדיבייט על הגבלת התקשורת, טען מסכם האופוזיציה (כותב שורות אלו, אבוי…) כי הדרך הטובה ביותר למנוע מגופים אינטרסנטיים לעוות את המציאות, היא לאפשר לכל הגופים האינטרסנטיים להשמיע את דברם ובכך לאזן אחד את השני, "כך שאם חברת זוגלובק תנסה לשחק על הרגשות המיניים שלי על ידי הצגת דוגמנית חצי לבושה, תבוא אח"כ חברת מכוניות ותשחק על הצורך שלי בהתרגשות על ידי מכונית ספורט אדומה, ואז בנק גדול ישחק על הצורך שלי בביטחון על ידי הצגת תוכני חיסכון, ומכיוון שכמות הכסף שלי מוגבלת, ואני לא יכול להיעתר לכולם, אני אקח רק את מה שאני באמת צריך". דוברת הממשלה (שהיתה דתיה) הציגה כנקודת מידע ש"בפועל, בעקבות הפרסומות, גם כאשר תחפש אהבה תמצא את עצמך פונה לזוגלובק". למרבה הצער דובר האופוזיציה ענה תשובה בלתי ראויה ביותר (אם כי שנונה למדי) כי "אני עצמי לא נוהג לספק את צרכי האהבה שלי מנקניקי זוגלובק, ואם את כן אני לא רוצה לדעת על כך". הדבר נתפס על ידי השופטים כמעליב, ועל ידי הקהל כמצחיק במידה שהדביקה גם את הדובר, הוציאה אותו משיווי משקלו, ובסופו של דבר הראתה כי גם לדוברים מנוסים ומיומנים קורות תקלות בתגובה על נקודות מידע.

ג. לסתור את דברי הנואם: זו המטרה הבעייתית ביותר. לכאורה, מתבקש כי אם הדבר העיקרי שברצונך לעשות הוא להציג כמה יריבך טועה בין אם עובדתית, קונספטואלית או טועה בהבנת דברי הצד שלך. בפועל, נסיון לעשות זאת הופך לעיתים קרובות מדי לחרב פיפיות, שכן הבמה עומדת לרשות הנואם, וביכולתו להגיב באופן מקיף בזמן שלרשותך עומדות רק שניות בודדות. לפיכך עשה את נקודותיך קצרות, וחסינות בפני עיוות. לדוגמא, בדיבייט מאליפות אירופה ברוטרדם, שעסקה בסיכסוך הישראלי ערבי, טענה האופוזיציה כי תהליך השלום הנוכחי הינו רק המשך טבעי של התחממות הקשרים במשך כל 50 השנים האחרונות. דובר הממשלה שאל "אם כך איך תסביר שהדבר היחיד אותו עשו ישראל והערבים במשותף עד 1977, היה מלחמות?" (How then would you explain the fact that the only Joint venture until 1977 was four wars?). כך, באמירה של כשש שניות (בדוק בעצמך) הציג השואל עובדה הסותרת את טיעוני האופוזיציה באופן הנדמה כשאלה ולכן מחייב תשובה עובדתית (שתהיה חלשה עובדתית כמובן…). דוגמא טובה עוד יותר, בנאום על ביטול מוסד הנשיאות, הממשלה טענה כי הנשיא איננו יותר מסמל, והאופוזיציה שאלה "גם הדגל הוא רק סמל, האם אתה מציע לבטל גם את הדגל?". שוב, בשלוש שניות מציג השואל נקודת חולשה בסיסית ברצון לבטל את מוסד הנשיאות מעצם היותו סמל.

3. איך לא להציג נקודות מידע (למתקדמים עוד יותר)

כמה סכנות חמורות רובצות לפתחן של נקודות-מידע, והופכות אותן למלאכה עדינה המחייבת זהירות.

ראשית, חשוב לזכור כי לעיתים הנואם משתמש בשאלות כדי "להרוויח זמן" כאשר איבד את קו המחשבה שלו. אמנם דבר זה כמעט לעולם אינו קורה לדיבייטורים מנוסים, אך חשוב לנצח גם את הבלתי מנוסים… במקרה כזה עדיף להימנע במכוון מלשאול שאלות, וכאשר עושים זאת, להיראות, במידת האפשר, כעושים טובה לדובר.

בגישה דומה לכך, נעזרים נואמים בשאלות כזמן להביט בניירותיהם ולהתכונן להמשך הנאום, וכמובן שניתן למנוע זאת על ידי שאלות קצרות יותר ועובדתיות יותר.

שנית, דבר חשוב עוד יותר הוא להיזהר משאלות שייפגעו בך. לעיתים קרובות מדי קורה שהתשובה לנקודת-מידע מוצלחת עד כי טוב היתה לה לנקודה שלא היתה מוצעת. בדיבייט מרבע הגמר של אליפות העולם בסידני שעסק בהתחמשותה של יפאן, עסק דובר הממשלה מאוניברסיטת לונדון במערכת הTHAAD להגנה מטילים בליסטיים וזכותה של יפאן לרכוש אותה. דובר האופוזיציה מסטנפורד הציג נקודת-מידע (מצויינת לכשעצמה) לפיה מערכת כזו עולה 2$מיליון לעומת טיל בליסטי נודונג2- שעולה רק 50,000$ ולכן אי אפשר כלכלית, להתמיד במירוץ חימוש שכזה. בתגובה אמר דובר הממשלה כי "אותו טיל ב50,000$ כאשר הוא נושא ראש חץ גרעיני יגרום נזקים כלכליים במיליארדים ועוד לא דיברתי על חיי אדם, וכידוע לך אין מדינה שמודעת לזוועות של פצצה אטומית יותר טוב מיפאן". כאן ראינו כי גם נקודת-מידע איכותית במיוחד עשויה להפוך לחרב פיפיות, דמיין מה ניתן לעשות לנקודות פחות טובות.

שלישית, סוג השאלות שממנו יש להימנע בכל מחיר הוא שאלות רטוריות שדווקא אפשר לענות עליהן. סוג זה מוכר כשאלות "אני לוזר?!", על שום נאומו של שמעון פרס במרכז מפלגת העבודה אחרי הפסדו בבחירות 1996, כאשר ניסה להגן על פעולותיו במהלך הבחירות, ושאל "אני אשם במפלה? אני לוזר?!" ולהפתעתו (ולאי-הפתעת כל השאר) נענה בשאגת "כן!!!" של כל הצירים. נקודת מידע כזו היא נסיון להטיל ספק ישיר בטיעון או בעובדה מרכזי של הדובר הנגדי בלי נימוקים. למשל בדיבייט על הפלות שאלה כמו "אתה באמת חושב שזכות העובר לחיים עולה על זכות האם לחיים טובים?", תיענה ב"כמובן, זה מה שאני אומר כבר חמש דקות". בדיבייט על צנזורה באינטרנט "לא נראה לך שאיסור על אתרים פורנוגרפיים הוא פגיעה בחופש הדיבור?" תיענה ב"לא, ואני מנסה להסביר לך בדיוק את זה, ושמחתי שסוף סוף אתה באמת מבין את הצד שלנו". אין שום תועלת בשאלות אלה, ואין קל מאשר להימנע מהן.

רביעית, נקודות מידע מחייבות חשיבה טקטית מהירה- הזמן שבו סיכוייך לקבל את זכות הדיבור גבוהים ביותר הם במעבר בין טיעון מרכזי אחד לשני של יריבך, לפיכך אם ברצונך לשאול – טוב תעשה לקום בזמן זה. אם ברצונך לקום כדי להיראות, אך אין לך שאלה של ממש, מוטב תעשה אם תקום כאשר היריב התחיל נקודה חדשה…

חמישית, מבחינה אסטרטגית, חשוב לפעמים להימנע מלחשוף בנקודת-מידע את הטיעון המרכזי. אמנם המלצתי מקודם להכין לפעמים טיעון בעזרת נקודת-מידע מקדימה, אולם יש הבדל. אילו באותה דוגמא על הגבלת הגירה היתה הPOI מנוסחת "הגבלת הגירה תמנע מנזקקים את אותן זכויות להן זכו תושבי ארה"ב הנוכחיים שהם מהגרים ברובם", היה הדבר מגלה את הטיעון העתידי, וחושף אותו להתקפת-נגד יעילה כגון "מהגרי העבר הגיעו כולם באופן חוקי בניגוד למהגרים של היום" ובכך מחייב את העלאתה בנאום כסתירה לנקודת היריב, ולא כחומר חדש, מקורי וחזק. דבר זה חשוב שבעתיים בשאלות של שתי הקבוצות השניות (אופוזיציה וממשלה סוגרות) לדוברים של הקבוצות הראשונות – אם חשפת קו טיעונים חזק, יש סיכוי טוב שהקבוצה הראשונה תשתמש בו לפניך.