במאמרים קודמים הסברתי איך לנהל טוב יותר שאלות והפרעות מהקהל, ובמיוחד הדגשתי את כלל הזהב לשאלות וטכניקות להתמודדות עם שאלות כשלא יודעים את התשובה.

במאמר זה אני רוצה להרחיב גם את הצד הפרקטי עם כמה טיפים חשובים כמו איך לגרום לאנשים לשאול בצורה מסודרת, איך להימנע משאלות, ואיך לדחות שאלות בלי להיראות רע. בנוסף אני רוצה להרחיב בנושאים תיאורטיים שקשורים להבדל בין הפרעות לבין השתתפות לא-נעימה מצד הקהל.

איך לדחות שאלה שבאה בזמן לא טוב

כזכור, כלל הזהב קובע שעל שאלות עונים רק בין טיעון לטיעון. אבל את הכלל הזה אנחנו מכירים והקהל לא, לכן הרבה פעמים שאלות מגיעות בדיוק באמצע משפט. במצב זה צריך לדחות את השאלה מבלי שהדבר ייפגע ברצף הדיבור או בהקשבה של הקהל, ומצד שני מבלי להעליב את השואל ולגרום לו להתנתק.

לכן הכלל הוא לדחות את השאלה בכמה שפחות מילים- כלומר אם אפשר לעשות זאת ללא מילים כלל ובעזרת שפת גוף וסימנים של 'תיכף' או בעזרת מבט שאומר 'ראיתי אותך, תיכף אענה', זה הכי טוב. למי שאין את היכולת הזו אפשר להשתמש בביטויים של מילה או שתיים, אבל לא יותר מכך- לדוגמה 'מייד' או 'תיכף' או עוד רגע' אם אתם באמת מתכוונים לענות. אם אתם לא מתכוונים לענות אפשר להשתמש ב'לא עכשיו' או 'אחרי הנאום'.

מה לא לעשות? קודם כל לא להתעלם ולהתנהג כאילו השאלה לא היתה. זה נראה רע מבחינת הקהל, זה מעליב את השואל וגורם לו ולסובבים אותו להוריד את המעורבות שלהם, וזה מגביר את הלחץ על הדובר. שנית חשוב לא לדחות את השאלה בעזרת משפטים ארוכים כמו 'מייד אסיים ואז אענה על השאלה שלך' או 'אני אשמח לשמוע את השאלה שלך בסוף הטיעון הזה' . דחיה כזו, של יותר מארבע מילים, תוציא אותך (ואת השומעים) מרצף המחשבה בו היית והיא גם תופסת זמן נאום יקר - היצמד לדחיה באמצעות מילה או שתיים. שלישית חשוב לא להתנצל - התנצלות תופסת זמן, והיא מעבירה מסר שהנאום נמצא בשליטת הקהל ולא בשליטתך ולכן ההחלטה שלך לשמור על זכות הדיבור היא איזו פגיעה בקהל. חשוב להבין, ולשדר לקהל, שהמצב הפוך ושזכות הדיבור היא של הנואם.

דגש אחרון וחשוב, הוא שדחיית שאלות היא רק אמצעי כדי לגרום להן להתאים לנאום שלך, וכלי להפעיל את כלל הזהב. הן לא דרך להתחמק משאלות בגלל שכל דחיה כזו מגבירה את הלחץ על הנואם. לכן חשוב מאד לא להזניח את השאלות, וכאשר נגמר הטיעון לחזור לשואל ולבקש ממנו לחזור על השאלה. אם אתם לא זוכרים מי שאל מותר בהחלט לפנות לקהל ולשאול 'מי רצה לשאול' או 'נדמה לי שהיתה שאלה קודם'.

החזרה הזו לשואלים היא לא רק דרך לעודד מעורבות, לסגור טיעונים טוב יותר ולמנוע אי הבנות - היא גם משדרת לקהל ששאלות ייתקבלו בברכה אבל במועד הנוח לך כדובר. לכן אחרי כמה רצפים כאלו של דחיית שאלות כשהן מגיעות באמצע משפט, וקבלתן בסוף הטיעון, הקהל יבין את הרמז והשאלות יתחילו להגיע בזמן הנוח לך.

איך למנוע משואל להשתלט על זמן הנאום

הרבה פעמים קורה שמשתתף יחיד בקהל משתלט על זמן השאלות והתשובות, ולפעמים על הנאום עצמו. מצב כזה הוא בעייתי הן עבור הנואם, שמאבד זמן ולעיתים גם יוצא מקו המחשבה שלו, והן עבור הקהל שמרגיש שמתתף אחד זוכה בכל תשומת הלב. העובדה שלעיתים קרובות המשתתף השתלטן ניחן באישיות לא נעימה רק מחריף את הבעיה. 

הפיתרון במקרה כזה הוא מאד פשוט ללמידה ועובד ממש כמו קסם- צריך לנתק את קשר העין מאותו שואל ולעבור לדבר עם כל שאר הקהל. 

הסבר: כאשר הנואם מאפשר שאלות, ושומר על קשר עין עם השואל בזמן התשובה, הוא משדר לאותו שואל כי התושבה היא אישית אליו, וכי הם בעצם מקיימים דיאלוג, ובכך הנואם מאפשר לשואל להשתתף בדיון הלאה. יתרה מכך, לעיתים קרובות הנואם ייסתכל על השואל במבט מהנהן כאילו הוא מחכה לאישורו של אותו שואל כי בא על סיפוקו, ודבר זה רק מעודד את השואל להוסיף עוד.

לעומת זאת, כאשר הנואם מתחיל לענות עם קשר-עין לשואל, אבל ממשיך את התשובה כשהוא מסתכל על כל שאר הקהל, הוא משדר בכך לשואל כי זכות הדיבור שלו תמה. פעולת הניתוק נתפסת על ידי השואל ושאר הקהל כטבעית לחלוטין, כי הנואם צריך להסביר את התשובה לכל המשתפים, ולכן אין בה חוסר נימוס. מניסיוני, ניתוק שכזהמשתיק כבמטה קסם את כל השואלים פרט לנודניקים החריפים ביותר.

ומה עושים עם הנודניקים החריפים ביותר? עם אותם 5% מהשואלים (כלומר 1% מהקהל) שמסרבים להפסיק גם כאשר הקשר עין נותק?

במקרה כזה צריך להתחיל את התשובה בהתייחסות אישית, למשל 'זו שאלה מצויינת' או 'בואו נסתכל באמת על הנקודה הזו' תוך הנהון חזק כלפי השואל (כדי שירגיש שמתייחסים אליו ברצינות, שזה הדבר שהם זקוקים לו רגשית) ואז לעבור לדבר עם שאר הקהל תוך כדי הרמת קול. יעילות של 100% מובטחת.

איך לגרום לקהל לא לשאול שאלות

קודם נסתכל על כמה טיפים שגורמים לקהל לא לשאול שאלות:

• דיבור מהיר, בדגש על המנעות מעצירות ופאוזות
• קשר עין מינימלי עם הקהל, או כזה שמרפרף ולא עוצר על אף אחד
• הפניית גב לקהל, לדוגמה על ידי כתיבה רבה על הלוח או הסתובבות על הבמה
• אמירות כמו 'אני לא עונה לשאלות' או 'אין לנו זמן'
• יחס מזלזל או אדיש כלפי שאלות שנשאלו

למה זה עובד? הטכניקות שהצגתי לעיל מאד יעילות. שאלות מהקהל הן תוצאה של מעורבות השומעים, וגם מעודדות מעורבות נוספת. לכן הטכניקות שמונעות שאלות הן כאלו שגורמות לקהל לא להרגיש מעורב.

מצד שני, אני מקווה שברור לגמרי שהרווח שמושג מהיעדר שאלות מחוויר לעומת ההפסד הגדול שנגרם מאובדן מעורבות של הקהל. למעשה, כל אחת מהטכניקות הללו היא שגיאת רטוריקה חמורה שחשוב להיזהר ממנה. שאלות מהקהל הן כלי לשדרוג הנאום, וצריך רק לדעת איך להשתמש בו בחוכמה.

בעיקרון, אני ממליץ לקבל שאלות מהקהל, ומקפיד בכל השיעורים שלי לענות עד כמה שאפשר לכל השאלות. אני גם מלמד טכניקות איך לעשות זאת כך שאנשים הסובלים מפחד קהל יכולים דווקא להירגע בעזרת שאלות ולא להילחץ מהן.