מבנה הדיבייט התחרותי כולל שתי קבוצות בנות שני משתתפים כ"א  בשני הצדדים המתמודדים: הן בצד המציע (הממשלה) והן בצד המתנגד (האופוזיציוני).  על אף שמשני צדי המתרס, הקבוצות שביחד פעולות לאותה מטרה וביחד, הרי שהן אינן מתכוננות ביחד, ואינן יכולות לחלוק מידע אחת עם השניה, וזאת, בין היתר, מכיוון שהן גם מתחרות אחת עם השניה ולכן גם יריבות.

כל אחד מן הדוברים בארבעת הקבוצות נושא נאום, באורך זהה כאשר 7 דקות הוא הסטנדרט המקובל אם גם לא היחיד (סטנדרטים מקובלים אחרים הם 6 ו5- דקות), כאשר סדר הדוברים הוא לחלופין מן הממשלה והאופוזיציה כדלקמן:

• 1. דובר פותח של קבוצת הממשלה הראשונה (ראש הממשלה)
• 2. דובר פותח של קבוצת האופוזיציה הראשונה (יו"ר האופוזיציה)
• 3. דובר שני של קבוצת הממשלה הראשונה (סגן ראש הממשלה)
• 4. דובר שני של קבוצת האופוזיציה הראשונה (סגן ראש האופוזיציה)
• 5. דובר ראשון של קבוצת הממשלה השניה (חבר הממשלה)
• 6. דובר ראשון של קבוצת האופוזיציה השניה (חבר האופוזיציה)
• 7. דובר מסכם של הממשלה השניה (מצליף הממשלה)
• 8. דובר מסכם של האופוזיציה השניה (מצליף האופוזיציה)

בכל קבוצה חייבים הדוברים להחליט מי מביניהם ינאם ראשון, ונהוג שלא להרשות להם לשנות סדר זה מרגע שהדיבייט החל.

אסורה כל השתתפות של הקהל  בנאומים, אולם המשתתפים בקבוצות היריבות לנואם רשאים להציע "נקודות מידע" (Points of information) שהן שאלות או הערות המופנות לדובר.  הדובר רשאי לקבל או לדחות את בקשת יריביו להציע את הנקודה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי.  בנוסף, הדקה הראשונה והאחרונה של כל דובר הינן "דקת חסד" אשר בה אסור להציע נקודות מידע כלל, ומיועדות לאפשר לדובר להציג את עיקרי דבריו וכן לסכם אותן באופן רציף וללא הפרעה.

כמובן שהנאומים אינם מיועדים לחלל הריק. את הדיבייט שומעים גם השופטים אשר צריכים בסיומו לקבל החלטה בדבר דירוג הקבוצות.  בסיום הדיבייט על השופטים להתייעץ ביניהם, ולציינן את המתמודדים על סמך סולם ניקוד המשתנה מתחרות לתחרות, אך יורכב לרוב מסעיפי ניקוד לתוכן (Matter), סגנון (Manner) ואסטרטגיה.