נאום כתוב מאת חגית דרמוני,  הנאום נכתב כחלק מקורס אמנות השכנוע והנאום

 

שלום לכולם, נושא ההרצאה שלי היום מדוע חברות צריכות להעסיק עובדים לא מעשנים, ואני הולכת לטעון 4 טיעונים:

טיעון ראשון : מקומות עבודה צריכים ללכת צעד אחד קדימה להירתם ולפעול למען המאבק בעישון ולמניעת העישון הפאסיבי ולגייס לחברה עובדים לא מעשנים. (הסבר לחגית – צריכים לקחת חלק במלחמה נגד עישון פאסיבי)

טיעון שני : עובדים לא מעשנים הם משאב עבודה יקר וחשוב יותר מאשר עובדים מעשנים המבזבזים זמן עבודה יקר על הפסקות עישון.

טיעון שלישי : מניעת הצורך של עובד לתבוע את מקום עבודתו בגין עישון במשרד.

טיעון רביעי :לחברה אין כלי אכיפה יעיל נגד עובד שמעשן בחברה, למרות האיסור לעשן במקומות עבודה.

פירוט הטיעון הראשון : מקומות עבודה צריכים ללכת צעד אחד קדימה להירתם לתרום ולפעול למען המאבק בעישון, ולמניעת העישון הפאסיבי ולגייס לחברה עובדים לא מעשנים.

תחילה אגדיר מהו עישון פאסיבי - עישון פאסיבי, המכונה גם עישון כפוי או עישון סביבתי, מתרחש כאשר אדם שאינו מעשן שואף לריאותיו עשן מסיגריות או ממוצרי טבק שאחרים מעשנים בקרבתו.

(קצת רקע)

בישראל מתים מדי שנה כ-1,500 איש כתוצאה מנזקי עישון פסיבי.כ-80% מן האוכלוסייה כלל אינם מעשנים, וכך רובה המוחלט של האוכלוסייה סובל מנזקי עישון הנכפים עליו. כפייה זו באה לידי ביטוי בחשיפה המאולצת לעישון במקומות הבילוי השונים: מסעדות, קניונים, ,וגם במקומות העבודה העובדים הלא מעשנים נחשפים לעשן הסיגריות מחוץ לבניין ואף בתוך מקום העבודה !!

איסור עישון במקומות ציבוריים, ובכלל זה מקומות עבודה, נועד בראש ובראשונה להגן על אוכלוסיית הלא-מעשנים מפני הנזקים הבריאותיים שגורם עישון פאסיבי.

לדוגמא :מחקר שנערך בנורווגיה, המדינה הראשונה שחוקקה חוק נגד עישון במקומות עבודה.

המחקר שנערך על ידי המכון לבריאות תעסוקתית בנורבגיה מצא כי מאז כניסתו לתוקף החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים, ביוני 2004, חל שיפור בתפקודי ריאות העובדים. המחקר כלל 93 עובדים מ- 13 מקומות עבודה שונים בעיר אוסלו, שנבדקו במקום העבודה בתחילת המשמרת ובסופה, לפני ואחרי כניסת החוק לתוקף.

פרופ' אליעזר רובינזון, יו"ר האגודה למלחמה בסרטן הגיב למחקר ואמר כי: "תוצאות מחקר זה מחזקות ידע ההולך ומצטבר בידי אנשי המדע, המוכיח כי לחוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים יש השלכה ישירה על בריאותם של אנשים שאינם מעשנים. ממסקנות המחקר אנו למדים כי יישום החוק תורם לשיפור משמעותי בתפקודי הריאות של העובדים, אשר עד לחקיקת החוק נחשפו לעישון פסיבי בעל כורחם.

ולכן אם חברות יגייסו עובדים לא מעשנים הם יצעדו צעד קדימה ויתרמו למלחמה בעישון ויצמצמו עד לאפס את חשיפת המעשנים הפאסייבים לעשן הסיגריות במקומות העבודה ובכך יתרמולעובדים שעובדים הרבה מאוד שעות במקום העבודה שלהם, יגינו עליהם ויאריכו את חייהם !!

פירוט הטיעון השני : העובדים המעשנים מבזבזים זמן עבודה יקר על הפסקות עישון.

החוק למניעת עישון אומר כי אסור לעובדים לעשן במקום העבודה, כתוצאה מכך הם יורדים מחוץ לבניין, לכניסה לבניין ומעשנים החברה המעשנים עושים כמה הפסקות עישון ביום ומעשנים מחוץ לבנין .החברה מפסידה בכך זמן עבודה יקר !! לא רק שהעובד עושה כמה הפסקות ביום ויורד לעשן ומפסיק את רצף העבודה שלו, מתווסף לכך שרוב המעשנים לא אוהבים לעשן לבד ולבהות באוויר, הם משתעממים ולא נעים להם. האנשים שמעשנים בחברה מעדיפים עישון בחברותה שהוא כיף יותר ,לכן שמעשן רוצה לעשן הוא אוסף איתו מעשנים נוספים בחברה ויורד לעשן בכניסה לחברה. עובד שמעשן פוגע ברצף העבודה שלו ביעילות שלו ובהספק שלו לעומת עובדים אחרים.

גם מי שלא חשב לעשן ובאים לאסוף אותו לרוב מצטרף ובכך מאבדים עוד זמן עבודה יקר, העובד שמעשן זוכה להפסקות מרובות לעומת עובד שלא מעשן וזו " אפלייה לרעה "

עובד שלא מעשן יעיל יותר מבחינת הספק עבודה. לעובד מגיעה הפסקת צהרים וכמובן ללכת לשירותים כאות נפשו, אך אם העובד יוצא להפסקת עישון וזהו מעשה שפוגע בשאר העובדים ,אין לו זכות להפסקה שכזו !!

לדוגמא בעבודה שלי יש מפגש חברתי למטה, לא עובדים יש חברה מעשנים . כמה פעמים ביום הם יורדים לעשן.הם מאריכים את הפסקת העישון כי הם בחברותא.

העישון שלהם מפריע לעובדים הנכנסים ויוצאים לבניין, היות והם עומדים במעבר. העישון מפריע לעובדי קומת הכניסה שהעשן נכנס דרך החלונות וכמובן לפקידות הקבלה שדלתם פתוחה באופן קבוע, כשהם חוזרים למשרד סיוט לעלות איתם במעלית סגורה, הריח הלא נעים שלהם חזק במעלית ואי אפשר לנשום.

טיעון שלישי :

החברה חשופה לתביעות מצד העובדים שלה על חשיפה לעישון פאסיבי
או לחלופין
עובד המתלונן במקום עבודתו על כי מעשנים בחברה עלול להיות מפוטר ע"י החברה.

לדוגמא, פסק דין קומלוש: 22/04/2004 התובע סבל מעישון כפוי במקום עבודתו ופנה למעביד על מנת שיאכוף את החוק. בפנייתו אמר התובע כי אם הדבר לא ישתנה הוא יאלץ לפנות למשרד הבריאות וכך אכן עשה. אך מייד לאחר שעשה זאת הוא זומן למשרדו של המעסיק שם נאמר לו שהוא מפוטר (בטענה לירידת היקף העבודה וצמצום כוח אדם). בית הדין לעבודה קבע כי העובד פוטר שלא בצדק וכל זאת משום שהעז להתלונן על המצב במשרד הבריאות

לכן : החברה צריכה מלכתחילה להגן על רוב עובדיה הלא מעשנים ולגייס עובדים לא מעשנים.כך לא יהיו מעשנים פאסיביים שייפגעו במקום העבודה שלהם ובעובדים העמיתים. כך לא יהיה חשש לתביעות מצד העובדים כי מקום העבודה לא מגן עליהם.

( הערה – הדוגמאות פה הן בשנים עברו ומועטות והן גם דוגמא לכך שעובדים פוחדים להתלונן ולתבוע את מקום עבודתם. )

טיעון רביעי :

לחברה אין כלי אכיפה יעילים נגד עובד שמעשן בחברה, למרות האיסור לעשן במקומות עבודה.

לדוגמא צביקה שקילר סמנכל מכירות , שמעשן בחדרו, המזכירה שלו סובלת וכך גם העובדים שלו אך הוא עדיין ממשיך לעשן בחדרו. העובד קיבל כמה קנסות על עישון בחדרו אך .....צביקה שקילר עדיין ממשיך בשלו וממשיך לעשן. והרי המזכירה שלו לא תתבע אותו ולא תצא נגדו מהחשש כי תפוטר וכך אם החברה תגייס עובדים לא מעשנים, העובדים הלא מעשנים והמעשנים בחברה לא יפגעו

לסיכום :

טענתי פה 4 טיעונים :

טיעון ראשון : מקומות עבודה צריכים ללכת צעד אחד קדימה להירתם ולפעול למען המאבק בעישון ולמניעת העישון הפאסיבי ולגייס לחברה עובדים לא מעשנים. (הסבר לחגית – צריכים לקחת חלק במלחמה למען העישון הפאסיבי )

טיעון שני : עובדים לא מעשנים הם משאב עבודה יקר חשוב ובריא יותר מאשר עובדים מעשנים המבזבזים זמן עבודה יקר על הפסקות עישון.

טיעון שלישי :

החברה חשופה לתביעות מצד העובדים שלה על חשיפה לעישון פאסיבי
או לחלופין
עובד המתלונן במקום עבודתו על כי מעשנים בחברה עלול להיות מפוטר ע"י החברה.

טיעון רביעי :

לחברה אין כלי אכיפה יעילים נגד עובד שמעשן בחברה, למרות האיסור לעשן במקומות עבודה.

לכן חברות צריכות להעסיק רק עובדים שלא מעשנים.

עב 006817/04 אורי (ג'ורג') קומלוש נ' א.א. גדסי תבניות בע"מ ואח'

פסק הדין עסק בשאלה האם התובע פוטר בגלל שהתלונן במשרד הבריאות על העישון במקום עבודתו.

התובע פוטר, לטענת המעסיק, עקב ירידה בנפח העבודה וצמצום כוח האדם. אך התובע טען כי הרקע לפיטוריו נבע מסיבות אחרות. לטענתו, לאורך השנים יחסיו עם המעסיק היו תקינים עד לשלב שבמפעל התחילו לעבוד במפעל עובדים שעישנו באופן קבוע בתוך שטח המפעל וליד התובע. לא רק שבקשותיו של התובע מהמעשנים שיחדלו מלעשן במפעל לא נענו, גם המעסיק לא הסכים לפעול להפסקת העישון. בנוסף הוא ריתך את שני החלונות בהם נהג התובע להיעזר על מנת לנשום אויר נקי, אסר על העובדים לפתוח את דלת המפעל על מנת לאווררו ואף הודיע לכל עובדי המפעל שהם רשאים לעשן היכן שירצו. לאחר שהתובע פנה למעסיק ודרש שהמטרד ייפסק, אמר לו התובע כי ייאלץ לפנות בתלונה למשרד הבריאות, וכך עשה. אך מייד לאחר מכן הוא זומן למשרדו של המעסיק ואז הוגש לו מכתב הפיטורים.

לאור המקרה תבע העובד פיצויים על הפרת חובה חקוקה (הפרת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים), פיטורים שלא כדין, עבירה על חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות
ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) האוסר על מעביד לפטר עובד בשל תלונה שהגיש נגדו, פגיעה בשם הטוב ועוד.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה ופסק כי על הנתבע לשלם פיצויים בסך 40,524 ₪ ועוד הוצאות משפט 7,500 ₪.

נקבע כי הרקע לפיטורים נבע לאור ניסיון התובע למנוע את העישון במקום העבודה. בין השאר, קבעה השופטת כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין לאור חוק הגנה על העובדים הקובע:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

בין השאר קבעה השופטת:

1. "אין חולק כי המצב אשר נוצר במפעל בעקבות העובדה שחלק מן העובדים עישנו בתוככי המפעל, ללא הגבלה, היה בלתי נסבל... ומצב זה לא זכה למענה מצד מנהל המפעל.

בדיוק למטרה של מניעת מצב זה נרתם המחוקק, כשחוקק את חוק איסור העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983, בהכירו בכך ש"העישון במקומות ציבוריים פוגע ומטריד את הציבור הלא-מעשן הנמצא בהם"(הצ"ח 1632, 6.7.83, עמ\' 195).

בתוספת הראשונה לחוק מנוי גם מקום עבודה, כאחד המקומות בהם אסור העישון, "...למעט חלק ממנו שהוא חדר או אולם שהעישון הותר בו במפורש בידי האחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים (להלן - אזור עישון), ובלבד שבאזור העישון",

בדיוק למטרה של מניעת מצב זה נרתם המחוקק, כשחוקק את חוק איסור העישון במקומות ציבוריים , התשמ"ג-1983, בהכירו בכך ש"העישון במקומות ציבוריים פוגע ומטריד את הציבור הלא-מעשן הנמצא בהם"
(הצ"ח 1632, 6.7.83, עמ' 195)".

2. "בענייננו אנו, לא רק שלתובע נגרם סבל מעשן סיגריות במקום עבודתו, סבל לו לא ניתן פתרון ע"י הממונים עליו שאף הפרו את הוראות הוראות חוק איסור עישון במקומות ציבוריים, מצאנו גם כי פיטוריו של התובע נגרמו, בסופו של דבר, משום שהעז להתלונן על המצב במשרד הבריאות... מששוכנענו כי זה היה המניע האמיתי מאחורי פיטורי התובע, המסקנה הנובעת מכך היא כי פיטוריו היו שלא כדין."

3. "נתנו אמון מלא בדברי התובע, באשר להשתלשלות העניינים ביום 22.4.04: שוכנענו כי ביום זה חש כי הגיעו מים עד נפש, ועל כן – ומשנענה שוב בהתעלמות מצידו של מר גדסי לכל תלונותיו בעניין העישון – החליט להתלונן על המצב במפעל במשרד הבריאות. שוכנענו כי התובע אכן אמר למר גדסי כי בכוונתו לעשות כן, וגם מר גדסי הודה כי התובע אמר לו שבכוונתולהתקשר למשרד הבריאות (עמ\' 17 לפרוטוקול, שורה 14), ושוכנעתי, ועל כך אין חולק, שאכן בו ביום, ודקות אחדות לאחר שניהל התובע שיחה עם משרד הבריאות, מסר בידיו מר גדסי מכתב פיטורים.

23. על סמיכות הזמנים בין ביצוע שיחת הטלפון למשרד הבריאות ובין הפיטורים העידו גם אהרון כהן, וגם העדה הנוספת מטעם התביעה, ד"ר שפר: ד"ר שפר העידה על שיחתה עם התובע ביום בו פוטר, והיא העידה גם כי הוא התקשר אליה מספר דקות לאחר השיחה עימה, ואמר לה שבפרק הזמן שבין השיחה הראשונה לשיחתו הנוכחית עימה, הוא קיבל מכתב פיטורים (עמ\' 10 לפרוטוקול).

24. סמיכות הזמנים בין הגשת התלונה למשרד הבריאות, עליה ידע מר גדסי, ובין הפיטורים, הביאה אותנו למסקנה כי פיטורי התובע נעשו בגלל הגשת התלונה, והסבריו של מר גדסי בעניין זה לא הועילו על מנת לשכנע בגרסתו-הוא.

כאמור, החל מנוסח מכתב הפיטורים, דרך תצהיר העדות הראשית וכלה בעדותו בחקירה נגדית, העיד מר גדסי על כך שהתובע פוטר אך בשל ירידה בנפח העבודה של המפעל ובשל קשיים אליו נקלע, ולא בשל פרשת העישון החליט להתלונן על המצב במפעל במשרד הבריאות...ושוכנעתי, ועל כך אין חולק, שאכן בו ביום, ודקות אחדות לאחר שניהל התובע שיחה עם משרד הבריאות, מסר בידיו מר גדסי מכתב פיטורים...סמיכות הזמנים בין הגשת התלונה למשרד הבריאות, עליה ידע מר גדסי, ובין הפיטורים, הביאה אותנו למסקנה כי פיטורי התובע נעשו בגלל הגשת התלונה, והסבריו של מר גדסי בעניין זה לא הועילו על מנת לשכנע בגרסתו-הוא".

בל 001896/01 אריה קרמר נ' המוסד לביטוח לאומי 06/12/2005

השאלה שעמדה לדיון בבית הדין היא האם "עישון פסיבי" במקום העבודה עלול לגרום למחלה שהיא בגדר פגיעה בעבודה על פי החוק.

התובע עבד במקום עבודה, שם היה לו חדר הפונה ללובי. בלובי ישבה פקידה שעישנה באופן קבוע ועשן הסיגריות חדר לחדרו של התובע.

בקשות התובע מהפקידה להפסיק לעשן במקום העבודה לא נענו, ואיש לא אסר עליה לעשן. לכן, פנה התובע לרופא מטעם קופ"ח מכבי ולרופא של משרד הבריאות. שניהם ביקרו במקום העבודה וקבעו, שאין לעשן במקום העבודה, ושהעישון עלול להזיק לתובע. גם כאשר הוחלט על כך שהעישון יתבצע רק בחדר מסויים, התובע סבל מעישון כפוי מכיוון שכאשר הוא נעדר מהמשרד העובדים נהגו לעשן בכל מתחם העבודה וכשהיה חוזר למשרד היה המתחם כולו ספוג עשן. התובע סבל מגיל צעיר מבעיות בדרכי הנשימה וטען כי החשיפה לעשן הסיגריות החמירה את מצבו. מומחה בתחום הרפואה שהעיד במשפט הסכים עם טענה זו.

השופטת פוגל קבעה בפסק הדין:

1. "התובע נחשף במקום עבודתו ל"עישון פסיבי". עישון פסיבי, שהינו גם עישון כפוי על האדם החשוף לו, מתרחש כאשר אדם שאינו מעשן שואף לריאותיו עשן סיגריות שמעשנים אנשים אחרים הנמצאים בסביבתו. אותם "מעשנים פסיביים" נאלצים לשאוף לקירבם את העשן בדומה למעשנים עצמם, ובכך הם הופכים בעצמם ל"מעשנים"".

2. "הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת היום בעולם המערבי, אשר נוכח לדעת כי תופעת העישון, לרבות העישון הפסיבי מביאה לתחלואה והעדרויות רבות מהעבודה."

3. "המומחה הרפואי קבע כי לתובע היה רקע אישי של רגישות בדרכי הנשימה, אך חשיפתו לעשן סיגריות במקום העבודה גרמה להחמרת מצבו."

4. "מקריאה גורפת של שתי חוות הדעת של המומחה, עולה כי לתובע היתה מחלה קיימת, אך היא הוחמרה על ידי אירועים זעירים של פגיעה בדרכי הנשימה בתקופת עבודתו במקום המדובר. התובע הרים איפוא את הנטל והוכיח כי מחלתו הוחמרה על ידי פגיעות זעירות שאירעו כתוצאה מחשיפתו לעשן הסיגריות במשך כחצי שנה."