נאום אובמה בקאהיר חלק שני
|
כשאנחנו באים לנתח נאום, במיוחד יצירת מופת כמו נאומו של ההיסטורי של הנשיא האמריקאי באוניברסיטת קהיר (המוסד האקדמי היחיד בעולם הערבי המדורג בין 1,000 האוניברסיטאות המובילות בעולם, אגב) אנחנו צריכים לראות את המטרות שהנואם הציב לעצמו, ואז לבחון את האופן שבו הוא הצליח – או לא הצליח להשיג אותן מתוך התאמה של התוכן והסיגנון להקשר והנסיבות של הנאום. בהתאם, ניתוח זה מחולק לשלושה מאמרים, שכל אחד מהם צמוד לחק אחר של הנאום: ניתוח מטרות הנאום (להלן), ניתוח הסגנון של אובמה, וניתוח התוכן והמסרים. |
|
סגנון - אנגלית גבוהה, מעט ערבית והרבה קור-רוח
מבחינת הסגנון, אובמה שמר על סגנון הדיבור הרגיל שלו, תוך מחוות לאיסלאם מבחינת אוצר המילים שלו ניתן לומר שמילת המפתח היא 'מצד שני'. המסר של |
קורס דיבור מול קהל
|
אובמה עשה שימוש סימלי במילים בערבית שרובן זכו לתשואות מהקהל (אולי בגלל
שרבים לא הבינו את האנגלית...). המילים בערבית נועדו להשיג שתי מטרות
מבחינתו - חלקן היו מחוות רטוריות נועדו להוסיף צבע לנאום לדוגמה 'סלאם
עליכום' בפתיחה. לעומת זאת אחרות עסקו במושגים דתיים ונועדו להדגיש את
ההבנה המעמיקה שלו לבעיות העומדות בפני מוסלמים – לדוגמה כאשר עסק בקושי
שמוסדות צדקה מוסלמיים נתקלו בו בארה"ב הוא בחר להשתמש במילה הערבית לצדקה
'זאקאת'. לא היו הרבה מילים כאלו, כמו לומר שאובאמה לא באמת מנסה ללמוד
ערבית, אבל הן היו ממוקמות היטב כדי להראות שהוא שולט בחומר וחש נינוחות
עם השפה.
שפת הגוף וטון הדיבור היו אובמה קלאסי, ולמעשה אחד המאפיינים הרטוריים של
הנשיא האמריקאי הוא עקביות ואחידות בסגנון. הוא מאד מדוד, מאד רגוע (אנשי
המטה כינו אותו 'no-drama') ולמעשה אי אפשר להבחין בין נאום אחד לאחר שלו.
מבחינת אופי ההגשה, הרי שגם בנאומו בקהיר אובמה הקפיד להקריא מהטלפרומפטר,
וכרגיל הצליח להישמע כאילו הוא מדבר בטבעיות על אף שהוא מקריא נאום שנכתב
ונערך עשרות פעמים. מבחינה זו מעניין לציין כי גם כאשר אובמה אכן מדבר
בטבעיות וללא חומר כתוב (למשל במסיבות עיתונאים) הוא עדיין שומר על אותה
אינטונציה.
ניתוח מטרות הנאום, ניתוח הסגנון של אובמה, ניתוח התוכן והמסרים
נאום אובאמה - חלק א' Obama's Speech - part I
הסטוריה של אמריקה והאיסלאם History of America & Islam
קריאה לפעולה - הנה המטלות שדורשות טיפול
This is a difficult responsibility to embrace. For human history has
often been a record of nations and tribes subjugating one another to
serve their own interests. Yet in this new age, such attitudes are
self-defeating. Given our interdependence, any world order that
elevates one nation or group of people over another will inevitably
fail. So whatever we think of the past, we must not be prisoners of it.
Our problems must be dealt with through partnership; progress must be
shared.
That does not mean we should ignore sources of tension. Indeed, it
suggests the opposite: we must face these tensions squarely. And so in
that spirit, let me speak as clearly and plainly as I can about some
specific issues that I believe we must finally confront together.

