אנשים רבים מבלבלים בין פחד קהל לבין חרדה חברתית, וקל להבין אותם: פחד קהל הוא בן חורג מעט למשפחה רחבה ולא מפוארת של הפרעות חרדה המכונות באנגלית Social phobias.  במאמר זה ננסה להבין מהן בעצם החרדות החברתיות, איך הן שונות מהפוביות רגילות, ואת מקומו של פחד הקהל בין כל הבעיות הללו.

פוביה - הפרעת החרדה

פוביה היא השם הכללי לסוג של הפרעת חרדה ממקודת. ישנן כמה פוביות מפורסמות כמו פחד גבהים (אגורפוביה) או חרדה ממקומות סגורים (קלסטרופוביה)ועוד מאות על מאות של פוביות שרק בודדים מכירים כמו חרדה מברווזים או מנשים זקנות.  

חשוב להדגיש שפוביה שונה מפחד 'נורמלי' בכך שהגורם לפחד איננו מזיק, והאדם הסובל מהפוביה יודע בשכלו שאין לו ממה לפחד ועדיין הוא חרד.  לדוגמה, כל אדם אמור לפחד מנפילה אם הוא עומד על קצה צוק - זהו מנגנון טבעי שמגן עלינו מלעשות שטויות. אבל אדם עם פחד גבהים יפחד גם כאשר הוא עומד מאחורי גדר עבה ויודע שאין לו שום סיכוי להיפגע.  באופן דומה, זה נורמלי לגמרי למנהל לפחד לעמוד מול עובדים ולהודיע להם על קיצוץ במשכורת - שהרי יש סיכון אמיתי לעימות ולנזק.  לעומת זאת,  מנהל שסובל מחרדת קהל עשוי לפחד גם לעמוד מול העובדים ולהודיע להם על העלאה בשכר.

עוד תכונה של הפוביה המיקוד שלה. לא רק שאדם יכול להיות אמיץ מאד ולסבול מפוביה שטותית לכאורה, אלא שגם ייתכן כי אותו אדם יחשוש מאד מגורם הפוביה אבל ירגיש לחלוטין בנוח עם גורם קרוב לו.  להדגמת אי הקשר בין אומץ לפוביה אפשר לציין שנפוליאון - אדם אמיץ לכל הדעות - חשש לחייו כל פעם שחתול, ואפילו חתלתול עבר בסביבה.  להדגמת הספציפיות אפשר לציין שנפוליאון הרגיש מאד בנוח למראה נמרים ואריות (שהיו קשורים כמובן, אבל הוא פחד גם מחתול קשור).

כאשר מדובר בפחד קהל, הספציפיות יוצרת לעיתים סיטואציות מוזרות מאד, לדוגמה אנשים שאינם מסוגלים לדבר מול קבוצה חוץ מאשר משפחתם, בעוד שאחרים מפחדים דווקא מארוחת ליל שישי עם המשפחה המורחבת.  או, בדוגמה שכיחה אחרת, יהיה מי שמפחד לדבר עם הכפופים לו אבל לא עם הבכירים שמעליו, בעוד שאצל חברו הסובל אף הוא מפחד קהל החשש יהיה דווקא מפני הבכירים.  לגבי עניין האומץ, אני יכול לספר על תלמיד שלי שזכה בצל"ש במלחמת ששת הימים, אבל לא היה מסוגל לספר לחברי הקיבוץ על הקרב.

הפוביה החברתית

הפוביה החברתית היא קבוצה רחבה של הפרעות חרדה שהגורם להן הוא בני אדם אחרים. הפוביה החברתית היא חשש מפני שיפוט שלילי של החברה, ויכולה להתבטא בחשש מפני פעילויות חברתיות מגוונות כמו היכרות עם אנשים חדשים, הבעת דעה שונה, וכמובן פחד לדבר מול קהל. החרדה החברתית דומה לחרדות אחרות, אבל ישנם כמה הבדלים משמעותיים שמשפיעים על אופי הטיפול.

למה הפוביה החברתית דומה לפוביות אחרות

החרדה החברתית כוללת מספר רב של מאפיינים דומים לפוביות לא-חברתיות, כגון מיקוד ואי-רציונליות. מבחינת מיקוד, רוב הסובלים מחרדה חברתית חוששים מסוג אחד מסויים של אינטראקציה (אם כי אצל קבוצה קטנה הסובלת מבעיה המכונה 'חרדה חברתית מוכללת' יופיע מספר רב של חרדות) וירגישו בסדר גמור עם סוגים אחרים.  מבחינת האי-רציונליות, רוב הבוגרים שסובלים מחרדה חברתית יודעים בשכלם שאין להם מה לפחד מגורם החרדה - למשל מפני לאכול כשמסתכלים עליהם או להיכנס לחדר שיש בו הרבה אנשים - אבל הם לא יכולים שלא לחשוש מכך.

למה הפוביה החברתית שונה מפוביות אחרות

ההבדל המהותי, והבעייתי ביותר בין פוביה חברתית לפוביה רגילה, הוא ההיזון החוזר בין תחושת האימה לתגובה ההתנהגותית. הדבר יוצר מעגל סגור שלעיתים קשה לצאת ממנו. הסיבה לכך היא שפוביה רגילה היא חשש להיות במצב ואילו פוביה חברתית היא חשש לבצע פעולה - לדוגמה, פחד מחרקים אינו מחייב לעשות שום דבר עם החרק, אבל חרדת בחינות נובעת מהצורך לגשת לבחינה ולהצליח בה.  למרבה הצער, הסימפטומים של החרדה פוגעים ביכולתו של האדם לתפקד באותה סיטואציה, והדבר גורם לו לחוש שנכשל בפעולה, ובכך גובר הלחץ שלו מפני אותה פעולה. כתוצאה מכך לרוב החרדות החברתיות, ובמיוחד לפחד הקהל, יש נטיה להחריף עם השנים.

היזון חוזר והימנעות

אחד הסיבוכים הנפוצים ביותר של חרדה חברתית היא הימנעות. הימנעות היא גם תוצאה של החרדה החברתית - אדם הסובל מפעולה מסויימת נמנע מלבצע אותה - אבל היא גם מזינה אותה ומחמירה אותה.  הסיבה לכך היא שההיזון החוזר שהוסבר בפסקה הקודמת גורם לכך שהתמודדות ותירגול לכשעצמם לרוב אינם משפרים את המצב ולעיתים אף מחריפים אותו. זו הסיבה שבקורסים שלי לפחד קהל יש דגש על ליווי כל משתתף לפני ואחרי הנאום, ולתת לו משוב מפורט ואמין על הצלחותיו וכשלונותיו.

חרדה מפני עמידה מול קהל

פחד מפני קהל הוא ככל הנראה הסוג הנפוץ ביותר של חרדה חברתית: הוא מאובחן ברמה הקלינית אצל 15-20% מהאוכלוסיה (תלוי לאיזה מחקר את מאמינים) אבל קיים כגורם מפריע אצל הרבה יותר -ייתכן 75% מהאנשים סבלו ממנו בשלב כזה או אחר.

למה פחד קהל שכיח כל כך?  לפי הספרות הפסיכולוגית, הסיבה היא שדיבור מול קהל הוא מקרה קיצוני של פעיות חברתית, ושל שיפוט בידי אחרים.  כאשר אדם מקבל את זכות הדיבור מול קבוצה מופנית כל תשומת הלב אליו ובהתאם כל חולשה ותקלה תתגלה על ידי מי מהנוכחים.  בנוסף, מצב שבו הקהל מבקש לשמוע את דבריו של אדם מסויים הוא לרוב מצב בעל משמעות לאותו אדם- בין אם הוא מציג עבודה שלו, מבקש להיבחר או מנסה למכור - הצלחה בדיבור מול קהל תהיה מועילה וכשלון יהיה מאכזב בשל החשיבות האובייקטיבית של האירוע.  

לפי דעתי ישנה סיבה נוספת מעבר למה שהספרות מתארת - חוסר יכולת לנהל קשר עין כל כל הקהל בו זמנית. בזמן דיבור מול קהל הדובר לא יכול לדעת מה הקהל חושב עליו, ולכן הוא נמצא באי-ודאות שמגבירה את הלחץ. חשוב להבין שכאשר אנחנו מדברים באחד-על-אחד אנחנו כל הזמן 'קוראים' את הצד השני דרך דבריו ושפת הגוף שלו, ומתאימים את המסר שלנו להבנה (או אי-הבנה) וההסכמה (או אי-הסכמה) שלו.  בזמן דיבור מול קהל אי אפשר לקרוא את כל המשתתפים, וממילא כל אחד מהם מעביר מסר אחר.  התוצאה היא מסרים סותרים או לא ברורים, ולכן הנואם חש שכל דבר שהוא יעשה ייפגע בו בעיני חלק מהקהל ומכאן תחושת הפחד.

מי סובל מפחד קהל

כמעט כל סוגי האנשים סובלים מפחד קהל: גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, חרוצים ועצלנים, יהודים וערבים עשירים ועניים.  השיוויון בפחד הקהל מפתיע בכמה תחומים שניתן היה לצפות להבדלים ביניהם: לדגומה, אישיות מוחצנת וביטחון עצמי אינם מחסנים כנגד פחד קהל, ובקורסים לפחד קהל אפשר לפגוש גם פירסומאים, ברמנים, סמנכ"לי מכירות ויח"צניות למסיבות שסובלים מפחד קהל על אף שהם מאד בטוחים בעצמם בארבע או בשמונה עיניים.  גם הגיל לא משפיע, על אף שהצעירים משוכנעים שלמבוגרים אין ממה לפחד והמבוגרים בטוחים שהצעירים של ימינו בטוחים בעצמם יותר מדי. 

לפי התיאוריה המקובלת, פחד קהל מופיע בגיל ההתבגרות או מיד לאחריו, אבל מהנסיון בקורסים זה מסתמן שהמחקרים בתחום לא מדוייקים.  אני עובד כיום על מחקר בנושא שאמור להתפרסם בכתב עת מדעי, אז אם מישהו מקוראי המאמר התחיל לסבול מחרדה חברתית בגיל צעיר יותר או מאוחר יותר, בבקשה ליצור איתי קשר

למאמר הבא: איך פחד קהל מתפתח   סדנת חרדה חברתית  קורס לפחד מפני עמידה מול קהל

הירשמו עכשיו לקורס פחד קהל / סדנת חרדה חברתית